Vinland Saga

אחת המנגות שריתקו אותי בשנה וחצי האחרונה הייתה ללא ספק וינלאד סאגה.

אני עוד זוכרת שבהתחלה קראתי את המנגה הזאת אחרי שהברזתי מבצפר או משהו. ומהדף הראשון רותקתי לכיסא וקראתי את כל ה55 פרקים שהיו אז, וכבר הגענו לפרק 74, ואני פשוט מאוהבת במנגה הזאת.

ת'ורפין הוא נער צעיר אשר חי עם חבורת ויקאנגים שאת רוב זמנה מבלה בלהילחם נגד האוייבים ולשדוד כמה כפרים. אז למה נער צעיר כמו ת'ורפין נמצא בחברה שכזאת? זה די ברור - נקמה.
והאדם שבו ת'ורפין רוצה לנקום הוא המנהיג של חבורת הויקאנגים, אסקלאד.
כאשר ת'ורפין היה עוד ילד אסקלאד הרג את אביו. ובגלל זה ת'ורפין דורש ממנו נקמה. הדרך שלו לנקום בו היא לא אחר מאשר מוות.
לאחר כל משימה שאסקלאד מותיר בפני ת'ורפין, בספק אם הוא ישרוד אותה, ת'ורפין מקבל קרב הוגן נגדו. אבל הוא תמיד נכשל בלנצח אותו ונשאר תקוע עם אסלאד וחבורתו עוד ועוד שנים.
הזמן עובר, וחבורת הויקאנגים של אסקלאד מקבלת שם גדול שבו המלך עצמו רוצה להשכיר אותם. הוא רוצה שהם יגנו על בנו, קאנוט נער/נערה צעיר וביישן שנראה שאפילו בזבוב הוא לא יכול לפגוע.

וינלאד סאגה מומלצת בטירוף. אני לא סתם כותבת על משהו שאני כרגע בשיא התלהבות ממנו או שרק אני מתלהבת ממנו. לא. כל אלו שאני מכירה שקראו את המנגה פשוט התאהבו בה כמוני. זה סתם חבל לאלו שלא קראו עדיין או לא רוצים לקרוא את המנגה הזאת.
הדמויות פה אחת אחת אדירות, הדמות שהחידה שאני באמת לא סובלת הוא קאנוט. שאפילו אחרי השינוי שהוא עובר הוא מוצא דרך חדשה לעצבן - אותה הבעת פנים רצינית.
את ת'ורפין אני פשוט אוהבת. לא יעזור. פיתוח הדמות שלו היא אחת הפיתוחים הטובים ביותר שראיתי. מנער חם מזג ועצבני הוא הופך לאדם שקט ואכפתי. ועוד המשך הפיתוח שלו מדהים.
אז כן, את ת'ורפין אני מאוד אוהבת. אפילו כרגע, למרות שהוא נורא שונה מהדמות שהוא היה, הוא ללא ספק הדמות הכי אהובה עלי במנגה.
אסקלאד הוא גם דמות מגניבה, עד כמה שהאהמאהמ-ספויילר שלו היה נכה. די אהבתי את המגניבות שלו. אפשר לומר.
חוץ מהדמויות הראשיות גם הדמויות המשניות היו מאוד טובות. הם לא היו מהדמויות האלו שבגלל שהם משניות ולא חשובות אז לעשות להן פיתוח דמות זה לא חשוב.
העלילה היא פשוט מדהימה, כל פעם מחדש המנגקה מצליח להפתיע אותי ובכלל לא לשעמם, גם בסאגה הנוכחית.
הציור מדהים! עד כמה שאולי קשה להתרגל אליו, הוא פשוט מתאים בשלמות לעלילה. אחרי ממש קצת זמן מתרגלים, ואפילו מתאהבים בציור.
אז שוב, מומלץ בטירוף. זאת אחת המנגות ההיסטוריות הכי טובות אם לא ה- שקראתי :)





תאריך יציאה: 15 ליולי 2005
מספר פרקים: עומד כרגע על 74
מנגקה: Yukimura Makoto
ז'אנרים: היסטוריה, אקשן, סיינן.

Hanasaku Iroha

במהלך השובעיים האחרונים חשבתי לעצמי מה הנושא הבא שאני אכתוב. בהתחלה חשבתי של סקאייצ'י האטסוקוי (Sekaiichi Hatsukoi), אבל משם החלטתי לכתוב על האנהסאקו אירוהא (Hanasaku Iroha)

כפי שאתם יודעים (ואולי לא), בכל עונה חדשה אני רואה לפחות שלוש ארבע אנימות, דגש של השלוש. והיא מהסיבה שאני כנראה לא אהבת את -כל- האנימות שיוצאות בכל עונה. וזה נורמאלי בשביל אוטאקו. אני חושבת.

את האנהסאקו אירוהא התחלתי בסוג של ספונטניות. לא תכננתי על זה בכלל ולא שמתי לב לזה גם. עד שהפרק יצא כבר אחרי איזה יומיים, אני הייתי משועממת אחרי שלמדתי קצת למבחן בתנ"ך.
הפרק הראשון לדעתי לא היה משהו מיוחד, הוא היה מאוד חביב ונחמד. אבל לא מצאתי את עצמי מתלהבת מזה כל כך. אבל לא שנאתי את זה, וזה למה המשכתי.

אז הסיפור מתגלגל סביב נערה בת 16 שנראית כמו ילדה בת 12, בשם אוהאנה מאטסונה. אוהאנה חיה בטוקיו עם אמא שלה. שמבלה את רוב זמנה בישיבה עם הלפטופ שלה בסלון "ועובדת".
אוהאנה גדלה להיות סוג של ילדה עצמאית, כיוון שאמא שלה נראית כאילו היא לא לוקחת שום דבר ברצינות, בעיקר כשזה נוגע לאוהאנה. אוהאנה מבשלת ארוחות בוקר, צוהריים וערב. כי לאמא שלה אין זמן להיות אמא. או משהו כזה.
לאוהאנה יש חבר אחד, החבר הכי טוב שלה (כי הוא החבר היחיד שלה הבנתם? *סטגאדיש*) קויצ'י, או כמו שאוהאנה מכנה אותו קו צ'אן. שמסתבר אוהב את אוהאנה ומחליט לספר לה על זה, ולעצרו זה לא הולך טוב כל כך.
אז בואו נתמקד בעיקר, אמא של אוהאנה פתאום מגלה לה שהיא הולכת לברוח עם החבר החנון שלה, כי הם הסתבכו בהימורים. והיא שולחת את אוהאנה לגור אצל סבתא שלה שלא פגשה מעולם.
אז בלי הרבה ברירה אוהאנה נוסעת לגור אצל סבתא שלה, עד שאמא שלה תסדר את העיניינים.
והמצב הופך ללגמרי לא צפוי כאשר היא מגלה שסבתא שלה היא ביץ' לא קטנה, והיא גורמת לאוהאנה לעבוד בבית המלון הקטן שאותו היא מנהלת.
אוהאנה עכשיו צריכה לחיות בעיירה קטנה, שבה היא צריכה לעבוד כמנקה ומארחת במלון הזה, וזה לא הולך להיות פשוט כל כך.
אז מפה אפשר להסיק שהאנהסאקו אירוהא לא כזה משהו גדול. אבל זה משתפר כבר מהפרק השלישי ובטירוף.
העלילה אולי קצת מוזרה, אבל יש בה משהו יוחדיי. משהו שממש אפשר להתחבר בקלות למרות שהוא טיפה מוזר.
הסיפורים שעוברים בכל פרק ממש מצחיקים וחמודים, ולא מעט מרגשים. בעיקר הפיתוח דמות של אוהאנה.
אוהאנה בהתחלה נראית כמו ילדה חמודה ולא כזאת מעצבנת, ואז משם היא מתגלה כדמות מאוד חזקה, אשר משתדלת לעשות מה שהיא יכולה למרות שהיא נמצאת בקשיים לא פשוטים. כמו לנסות לגרום למינקו לחבב אותה ולהפסיק להגיד לה למות. ואת זה היא דווקא מצליחה. לגרום לה להפסיק להגיד לה למות.
ודרך אגב, את הדמות של מינקו אני פשוט לא סובלת!
מינקו מצליחה ממש לעצבן אותי. בטירוף. היא לדעתי דמות פשוט לא טובה. חוץ מזה שהיא מעצבנת ממש.
הקטע של הקשוחה הזאת ממש לא קונה אותי.
למרות זאת יש כמה קטעים חביבים שלה, אבל מינקו כמובן הורסת אותם בשניה שהן מתחילות לקרות.
חוץ מאוהאנה אהבתי עוד שתי דמויות, נאקו וטורו.
נתחיל מנאקו, נאקו בהתחלה נראית כמו דמות ביישנית, שמכל מילה שהיא מוציאה מפה היא מתחילה להסמיק. אבל אז נאקו מתחילה גם היא להשתנות, ומקבלת קצת ביטחון עצמי. כמו למשל להעיז להציל נובליסט סוטה מטביעה.
לנאקו לא שמתי לב כל כך כי היא מבחינתי הייתה דמות שדומה לכל הדמויות הבישניות והחמודות. אבל אחרי השינוי שעברה אני התחלתי לאהוב את נאקו.
טורו, טורו הוא השו שף (או בקיצור הטבח המישני) של המלון. בהתחלה מה שהוא עשה הכי הרבה זה להקניט את אוהאנה ולהיות מניאק לא קטן. אבל לאחר שנראה כאילו הוא מתחיל לאהוב את אוהאנה, טורו מתגלה כבחור ממש חמוד, שיודע להסמיק כמו שצריך ולגרום לי לצייץ לא פעם.
מתגלה בפרק שלוש או ארבע שמינקו מאוהבת בטורו. והנה דוגמא לאחד הקטעים החביבים שלה, שהיו בקטע שהיא חשבה שלטורו יש חברה. ואז היא הרסה את הקטע בלהיות מעצבנת ולהגיד לאוהאנה למות שוב.
בקיצור הפכתי לפאנגיל לא קטנה של אוהאנהXטורו, ואני מקווה שיצא מזה משהו.
אז האנימה הזאת אחת האהובות עליי העונה, ולא סתם. שמתי אותה בפייבוריט 5 שלי במאל. וזה ישאר עוד כמה זמן. אחרי שאני אמצא משהו טוב יותר. אולי.

מספר פרקים: 26
ז'אנרים: קומדיה, דרמה, חלק מהחיים.
תאריך יציאה: 04.03.2011
סטודיו: P.A. Works