Mawaru Penguindrum / פינגווין

כן כן, הרבה זמן לא כתבתי פה. אבל היי לפחות לא נתשטתי את הבלוג הזה לגמרי. אחרת בכלל לא הייתי כותבת פוסט! וגם השבוע הייתי מאוד חולה... רק שתדעו.

אז.. אהמ אהמ, אחת האנימות של העונה שהפתיעו אותי בהחלט לטובה היא לא אחרת מאשר Mawaru Penguindrum או בקיצור, יותר נכון איך שאני קוראת לה בקיצור, פינגווין.
בקצרה? היא מסופרת על שלושה יתומים. שני אחים תאומים ואחות אחת קטנה, שיש לה כמה בעיות רפואיות. מה עם ההורים? זה לא כל כך ברור. אבל במשך הזמן מקטעי הפלשבקים שיוצאים עליהם בכמה פרקים בודדים, אנחנו מגלים קצת יותר ויותר על ההורים שלהם. אז... כן, מסופר על שלושה יתומים, שנים תאומים ואחות אחת קטנה עם בעיות רפואיות. אז יום אחד, כאשר שלושת היתומים הלכו לטיול נחמד, הימארי מאבדת את ההכרה. כאשר הם מגיעים לבית החולים הרופא אומר שאין לו מה לעשות יותר בשביל להציל אותה... וששני האחים הולכים להישאר רק... שניים. כאשר שניהם כבר מתחילים לעכל את זה שאחותכם הצעירה אבדה להם קרה נס, הימארי פתאום קמה משום מקום וצועקת "Survival Strategy" לא ממש מובן לשניהם מה הרגע קרה... למה אחותם בכלל חיה ומה היא לעזאזל צעקה עכשיו. לא, כי באותו רגע הם נכנסו למיימד אחר... שבו נראה שהימורי, תוך כדי ירדה במדרגות מוזרות, מתחילה לדבר להתנהג מוזר ואחרת ממה שהיא בדרך כלל. לאחר כל הטירוף מגיעים בדואר אל שלושת האחים שלושה פינגווים מוזרים, ולגמרי חמודים, שמשום מה רק קן, סו והימארי יכולים לראות. ולא רק זה...

פינגווין זאת אנימה מוצלחת. אני לא אגיד מדהימה, נהדרת, אדירה, סגידית וכוליי. היא פשוט אנימה מוצלחת וזהו.
היא מסוג האנימות המוזרות האלו שדווקא בגלל זה אנחנו אוהבים. לא חסר קטעי קומדיה חמודים או קטעי דרמה מרגשים. פינגווין זה סוג של אנימה מוזרה מצחיקה ודרמתית. טוב, פחות דרמתית אבל באמת שקטעי הדרמה הבודדים שם מוצלחים. הדמויות ממש חמודות, אם אני אחשוב לעומק על זה אין ממש דמות שאני שונאת שם. רינגו סתם מטרידה אותי... והיא MEH כזאת. קן וסו כמו הרבה תאומים אחרים מאוד שונים אחד מהשני... קן סוג של פלייבוי חתיך וסו הומו קסום. הימארי כמובן חמודה ודואגת כמו כל אחות וזהו. אומנם לא כזה מקורי אבל דווקא זה אחלה. למה הכל באמת חייב להיות הכי מקורי בעולם? אני דווקא אוהבת את זה שזה לא הכי "וואו בחים שלי לא נתקלתי בדבר כזה...ם.ם" בחינת דמויות , כן. האנימציה חביבה... יש כמה פיקשושים בעיצוב, דמויות אבל חוץ מזה האנימציה חביבה פלוס. יש בה גם משהו נורא מיוחד. מאוד אהבתי את מעברי הפרקים שם.
אז כן... שוב, פינגווין זה חמוד ומוצלח. זה בהחלט שווה צפייה. מבטיחה שלא תתאכזבו (;

Sekaiichi Hatsukoi

עונת האביב חלפה לה, ורוב האנימות נגמרו. בינהם נמצאת האנימה סקאייצ'י האטסוקוי, שהיא אחת האנימות שעוד לפני שיצאה ציפיתי ביותר אליה.

האנימה מסופרת על מנגת יאוי מאת נאקאמורה שונגיקו (היוצרת במקור של ג'ונג'ו רומנטיקה) את המנגה עצמה, שהכילה רק שלושה פרקים בזמנו, קראתי לפני הרבה מאוד זמן. עוד כשהייתי בשוואנג היאוי שלי (והוא חלף לו, שוואנג יאוי מסכן שלי, אני אכן מתגעגעתי עלייך).

אז בעוד שאני כותבת אני חושבת לעצמי על מה לכתוב על האנימה או המנגה? למה לא שניהם. אז יאללה קבלו ערך, כנראה מאוד ערוך, על האנמה והמנגה שעשו לי את החודשיים האחרונים.

האנימה והמנגה מספרת בקיצור על בנאדם בן 25 בשם אונודרה ריטסו, ריטסו עבר לחברת מנגת שוג'ו אחרי שהחליט לעזוב את החברה של אביו, שבה הוא עבד מקודם. שם הוא מגלה שעסקי השוג'ו מנגה הם לא עסק קל, להפך הם עסק מאוד קשה שלא כדי לא לקחת אותו ברצינות.
הוא פוגש בבוס החתיך שלו, טאקאנו מאסאמונה (אומייגאד מאסאמונה 2!!!) בחור שמתגלה כבעל מזג חם שלא חוסך בווליום הקול שלו.
לאחר עבודתו הראשונה של ריטסו, שבו הוא צריך להציק לאחת המנגקות לסיים כבר את הפרק הארור (כן, זה מה שהם רוב הזמן עושים, להציק למנגקות המסכנות לסיים את הפרק.) הוא מגלה שהבוס שלו הוא האהבה הראשונה שלו, סאגה סאנפיי.
בגלל אי הבנה בין השניים הם נפרדו, מה שהשאיר בינהם חור שלם של 10 שנים.
טאקאנו מתחיל בסדרת אונסים על ריטסו, וריטסו עצמו רואה את עצמו כמסכן קטן שאונסים אותו. (חוץ מהידיעה שהוא דביל אמיתי, הייתי מתה להיות במקומו.)

את המנגה של סקאייצ'י התחלתי לקרוא אחרי ששמתי לב שאיזו קבוצת תירגום החזירה אותה מהמתים, והמשכתי משם בעוד אני עוקבת אחרי האנימה, ועושה כמה השוואות. מנגה > אנימה ללא ספק.
המנגה נהייתה כל כך טובה, כל פרק שעובר וכל אונס שריטסו עובר זאת חווה ענקית בשבילי. וסורי שאני נשמעת סדיסטית, אבל כשאני מתכוונת לאונס בסקאייצ'י אני לא מתכוונת באמת לאונס, כי כולנו יודעים, יותר נכון יודעות, שריטסו נהנה מכל רגע.
אבל עזבו סצנות סקס גאייז, קבלו את אחת הדמויות האדירות ביותר שנתקלתי, טאקאנו מאסאמונה. הוא דמות אדירה, הוא זה שבאמת עושה את המנגה הזאת לכל כך טובה. טאקאנו, לעומת הרבה סאמים אחרים, לא מתבייש להגיד לריטס כמה שהוא אוהב אותו וכמה שהוא רוצה אותו. לא, הבנאדם משאיר הכול על השולחן.
וכשהוא אונס אותו, הוא עושה את זה כמו שצריך שאפילו ילדות קטנות היו רוצות שיאנוס אותן. אבל הוא אוהב בנים אז אוף להן.
ריטסו הוא.... דביל. פשוט דביל. לא יעזור כמה שהוא מתחכש לעצמו, הוא דביל. הבחור לא מסכים להודות שהוא מאוהב בטאקאנו, לא הוא ימשיך לתכחש מהכול, ולהנות בשושו מטאקאנו.
אבל אני מוכנה להודות שריטסו דווקא סבבה של אוקא, לא יותר מדי נשי ולא יותר מדי גברי. הוא אחלה. עד כמה שהוא דביל.
ויש עוד דמות, יוקוזאווה, שגאד באמת, עד כמה שהוא בישי הוא מצעבן את אמ-אמא שלי!!! עד כמה שמצחיק אותי לראות את כל הרגשי אשמה שהוא עושה לריטסו, הוא ממש מצעבן אותי. נדחף אחד.

סקאייצ'י הטסוקוי זאת מנגה מדהימה לדעתי, עד כמה שהיאוי זה הדגש שם אני נהנית. ולמרות שנאקאמורה סאמה חופרת עם הסצנות סקס של טאקאנו וריטסו, אני נהנית מכול הענין. וזה לא שאני סוטה, באמת שלא, אני פשוט נמסת מטאקאנו ולא מהסקס. באמת..... שכן....
מה אני ממליצה? מנגה או אנימה, תכלס את שניהם. האנימה קצת כושלת בסדר של הפרקים, והצנזורה מעצבנת אותי, אבל היא דווקא חמודה פלוס. המנגה זאת לא שאלה בכלל.
למרות שהמתרגמים כולשים וכרגע הפרקים מתורגמים בסדר מוזר, דווקא מתחילים לתרגם את זה בזמן נורמאלי. אז כרגע לגבי התירגום אין כל כך מה לדאוג.
או שאתם יכולים להיות חכמים לא כמוני ולחכות שיתרגמו את הפרקים בסדר נורמאלי או שתקראו מה שיש כרגע ותנמסו כמוני ;A;

שם: Sekai Ichi Hatsukoi
מנגקה: Nakamura Shungiku
ז'אנרים: רומנטיקה, קומדיה, יאוי
שנת יציאה: 2007 או 2008 לא כל כך ברור באיזו שנה.

Vinland Saga

אחת המנגות שריתקו אותי בשנה וחצי האחרונה הייתה ללא ספק וינלאד סאגה.

אני עוד זוכרת שבהתחלה קראתי את המנגה הזאת אחרי שהברזתי מבצפר או משהו. ומהדף הראשון רותקתי לכיסא וקראתי את כל ה55 פרקים שהיו אז, וכבר הגענו לפרק 74, ואני פשוט מאוהבת במנגה הזאת.

ת'ורפין הוא נער צעיר אשר חי עם חבורת ויקאנגים שאת רוב זמנה מבלה בלהילחם נגד האוייבים ולשדוד כמה כפרים. אז למה נער צעיר כמו ת'ורפין נמצא בחברה שכזאת? זה די ברור - נקמה.
והאדם שבו ת'ורפין רוצה לנקום הוא המנהיג של חבורת הויקאנגים, אסקלאד.
כאשר ת'ורפין היה עוד ילד אסקלאד הרג את אביו. ובגלל זה ת'ורפין דורש ממנו נקמה. הדרך שלו לנקום בו היא לא אחר מאשר מוות.
לאחר כל משימה שאסקלאד מותיר בפני ת'ורפין, בספק אם הוא ישרוד אותה, ת'ורפין מקבל קרב הוגן נגדו. אבל הוא תמיד נכשל בלנצח אותו ונשאר תקוע עם אסלאד וחבורתו עוד ועוד שנים.
הזמן עובר, וחבורת הויקאנגים של אסקלאד מקבלת שם גדול שבו המלך עצמו רוצה להשכיר אותם. הוא רוצה שהם יגנו על בנו, קאנוט נער/נערה צעיר וביישן שנראה שאפילו בזבוב הוא לא יכול לפגוע.

וינלאד סאגה מומלצת בטירוף. אני לא סתם כותבת על משהו שאני כרגע בשיא התלהבות ממנו או שרק אני מתלהבת ממנו. לא. כל אלו שאני מכירה שקראו את המנגה פשוט התאהבו בה כמוני. זה סתם חבל לאלו שלא קראו עדיין או לא רוצים לקרוא את המנגה הזאת.
הדמויות פה אחת אחת אדירות, הדמות שהחידה שאני באמת לא סובלת הוא קאנוט. שאפילו אחרי השינוי שהוא עובר הוא מוצא דרך חדשה לעצבן - אותה הבעת פנים רצינית.
את ת'ורפין אני פשוט אוהבת. לא יעזור. פיתוח הדמות שלו היא אחת הפיתוחים הטובים ביותר שראיתי. מנער חם מזג ועצבני הוא הופך לאדם שקט ואכפתי. ועוד המשך הפיתוח שלו מדהים.
אז כן, את ת'ורפין אני מאוד אוהבת. אפילו כרגע, למרות שהוא נורא שונה מהדמות שהוא היה, הוא ללא ספק הדמות הכי אהובה עלי במנגה.
אסקלאד הוא גם דמות מגניבה, עד כמה שהאהמאהמ-ספויילר שלו היה נכה. די אהבתי את המגניבות שלו. אפשר לומר.
חוץ מהדמויות הראשיות גם הדמויות המשניות היו מאוד טובות. הם לא היו מהדמויות האלו שבגלל שהם משניות ולא חשובות אז לעשות להן פיתוח דמות זה לא חשוב.
העלילה היא פשוט מדהימה, כל פעם מחדש המנגקה מצליח להפתיע אותי ובכלל לא לשעמם, גם בסאגה הנוכחית.
הציור מדהים! עד כמה שאולי קשה להתרגל אליו, הוא פשוט מתאים בשלמות לעלילה. אחרי ממש קצת זמן מתרגלים, ואפילו מתאהבים בציור.
אז שוב, מומלץ בטירוף. זאת אחת המנגות ההיסטוריות הכי טובות אם לא ה- שקראתי :)





תאריך יציאה: 15 ליולי 2005
מספר פרקים: עומד כרגע על 74
מנגקה: Yukimura Makoto
ז'אנרים: היסטוריה, אקשן, סיינן.

Hanasaku Iroha

במהלך השובעיים האחרונים חשבתי לעצמי מה הנושא הבא שאני אכתוב. בהתחלה חשבתי של סקאייצ'י האטסוקוי (Sekaiichi Hatsukoi), אבל משם החלטתי לכתוב על האנהסאקו אירוהא (Hanasaku Iroha)

כפי שאתם יודעים (ואולי לא), בכל עונה חדשה אני רואה לפחות שלוש ארבע אנימות, דגש של השלוש. והיא מהסיבה שאני כנראה לא אהבת את -כל- האנימות שיוצאות בכל עונה. וזה נורמאלי בשביל אוטאקו. אני חושבת.

את האנהסאקו אירוהא התחלתי בסוג של ספונטניות. לא תכננתי על זה בכלל ולא שמתי לב לזה גם. עד שהפרק יצא כבר אחרי איזה יומיים, אני הייתי משועממת אחרי שלמדתי קצת למבחן בתנ"ך.
הפרק הראשון לדעתי לא היה משהו מיוחד, הוא היה מאוד חביב ונחמד. אבל לא מצאתי את עצמי מתלהבת מזה כל כך. אבל לא שנאתי את זה, וזה למה המשכתי.

אז הסיפור מתגלגל סביב נערה בת 16 שנראית כמו ילדה בת 12, בשם אוהאנה מאטסונה. אוהאנה חיה בטוקיו עם אמא שלה. שמבלה את רוב זמנה בישיבה עם הלפטופ שלה בסלון "ועובדת".
אוהאנה גדלה להיות סוג של ילדה עצמאית, כיוון שאמא שלה נראית כאילו היא לא לוקחת שום דבר ברצינות, בעיקר כשזה נוגע לאוהאנה. אוהאנה מבשלת ארוחות בוקר, צוהריים וערב. כי לאמא שלה אין זמן להיות אמא. או משהו כזה.
לאוהאנה יש חבר אחד, החבר הכי טוב שלה (כי הוא החבר היחיד שלה הבנתם? *סטגאדיש*) קויצ'י, או כמו שאוהאנה מכנה אותו קו צ'אן. שמסתבר אוהב את אוהאנה ומחליט לספר לה על זה, ולעצרו זה לא הולך טוב כל כך.
אז בואו נתמקד בעיקר, אמא של אוהאנה פתאום מגלה לה שהיא הולכת לברוח עם החבר החנון שלה, כי הם הסתבכו בהימורים. והיא שולחת את אוהאנה לגור אצל סבתא שלה שלא פגשה מעולם.
אז בלי הרבה ברירה אוהאנה נוסעת לגור אצל סבתא שלה, עד שאמא שלה תסדר את העיניינים.
והמצב הופך ללגמרי לא צפוי כאשר היא מגלה שסבתא שלה היא ביץ' לא קטנה, והיא גורמת לאוהאנה לעבוד בבית המלון הקטן שאותו היא מנהלת.
אוהאנה עכשיו צריכה לחיות בעיירה קטנה, שבה היא צריכה לעבוד כמנקה ומארחת במלון הזה, וזה לא הולך להיות פשוט כל כך.
אז מפה אפשר להסיק שהאנהסאקו אירוהא לא כזה משהו גדול. אבל זה משתפר כבר מהפרק השלישי ובטירוף.
העלילה אולי קצת מוזרה, אבל יש בה משהו יוחדיי. משהו שממש אפשר להתחבר בקלות למרות שהוא טיפה מוזר.
הסיפורים שעוברים בכל פרק ממש מצחיקים וחמודים, ולא מעט מרגשים. בעיקר הפיתוח דמות של אוהאנה.
אוהאנה בהתחלה נראית כמו ילדה חמודה ולא כזאת מעצבנת, ואז משם היא מתגלה כדמות מאוד חזקה, אשר משתדלת לעשות מה שהיא יכולה למרות שהיא נמצאת בקשיים לא פשוטים. כמו לנסות לגרום למינקו לחבב אותה ולהפסיק להגיד לה למות. ואת זה היא דווקא מצליחה. לגרום לה להפסיק להגיד לה למות.
ודרך אגב, את הדמות של מינקו אני פשוט לא סובלת!
מינקו מצליחה ממש לעצבן אותי. בטירוף. היא לדעתי דמות פשוט לא טובה. חוץ מזה שהיא מעצבנת ממש.
הקטע של הקשוחה הזאת ממש לא קונה אותי.
למרות זאת יש כמה קטעים חביבים שלה, אבל מינקו כמובן הורסת אותם בשניה שהן מתחילות לקרות.
חוץ מאוהאנה אהבתי עוד שתי דמויות, נאקו וטורו.
נתחיל מנאקו, נאקו בהתחלה נראית כמו דמות ביישנית, שמכל מילה שהיא מוציאה מפה היא מתחילה להסמיק. אבל אז נאקו מתחילה גם היא להשתנות, ומקבלת קצת ביטחון עצמי. כמו למשל להעיז להציל נובליסט סוטה מטביעה.
לנאקו לא שמתי לב כל כך כי היא מבחינתי הייתה דמות שדומה לכל הדמויות הבישניות והחמודות. אבל אחרי השינוי שעברה אני התחלתי לאהוב את נאקו.
טורו, טורו הוא השו שף (או בקיצור הטבח המישני) של המלון. בהתחלה מה שהוא עשה הכי הרבה זה להקניט את אוהאנה ולהיות מניאק לא קטן. אבל לאחר שנראה כאילו הוא מתחיל לאהוב את אוהאנה, טורו מתגלה כבחור ממש חמוד, שיודע להסמיק כמו שצריך ולגרום לי לצייץ לא פעם.
מתגלה בפרק שלוש או ארבע שמינקו מאוהבת בטורו. והנה דוגמא לאחד הקטעים החביבים שלה, שהיו בקטע שהיא חשבה שלטורו יש חברה. ואז היא הרסה את הקטע בלהיות מעצבנת ולהגיד לאוהאנה למות שוב.
בקיצור הפכתי לפאנגיל לא קטנה של אוהאנהXטורו, ואני מקווה שיצא מזה משהו.
אז האנימה הזאת אחת האהובות עליי העונה, ולא סתם. שמתי אותה בפייבוריט 5 שלי במאל. וזה ישאר עוד כמה זמן. אחרי שאני אמצא משהו טוב יותר. אולי.

מספר פרקים: 26
ז'אנרים: קומדיה, דרמה, חלק מהחיים.
תאריך יציאה: 04.03.2011
סטודיו: P.A. Works

Ao Haru Ride

טוב אז אני אתן פתיחה קטנה.

החייתי את הבלוג הזה שהיה מת כבר שנתיים. החלטתי לחזור לכתוב אבל לגמרי מהתחלה (בגלל זה כל הפוסטים הקודמים נמחקו).
מקווה להתחיל ברגל ימין ולא לפרוש על ההתחלה כמו שעשיתי פעם חח.

אז אחת המנגות שלא מזמן קראתי (לפני שבוע? לא זוכרת) היא מהיוצרת הסגידה של סטרוב אדג' (שאולי עליו גם אעשה פוסט).
התחלתי עם המנגה הזאת במלא ציפיות, ממש מלא. אחרי הכל מדובר פה ביוצרת של אחת המנגות השוג'ו הטובות שקראתי. למעשה קראתי אותה לא מזמן כי נתקלתי בה ממש בטעות (כי מנגה פוקס המעצבנים לא עידכנו את המנגה הזאת באתר שלהם.)
אז המנגה מספרת על תלמידת תיכון בשם יושיוקה פוטאבה שלא סובלת בנים. אבל לפני שלוש שנים הייתה לה אהבה ראשונה.
לילד הקטן והחמוד שבו פוטאבה שונאת הבנים התאהבה קוראים טאנאקה.
בטאנאקה החמוד יש משהו אחר בבנים שגורם לפוטאבה לחבב אותו, ממש. אז לאחר משחק חביב של שוטרים וגנבים (וואו, אפילו בגיל 13 היו משחקים בזה היפנים?) ולאחר שטאנאקה היה שוב פעם מאמי והציל את פוטאבה במשחק (לאחר שהיא באופן מטריד הריחה את אותו והחמיאה לא מעט על הצוואר שלו לעצמה כמובן, לא נראלי שהיא הייתה מטרידה אותו עד כדי כך) בכל מקרה פוטאבה מנסה להציל גם אותו. ונכשלה, כמה עצוב. טוב לא כל כך כי עכשיו היא יכולה לדבר עם טאנאקה עוד יותר (עוד יותר? טוב שלוש מילים זה "יותר" אני מניחה) בכל מקרה טאנאקה אמר שהוא שמח שהיא רצה להציל אותו והיא אמרה "כן" (כן? מה עובר עליך ילדה?)
טוב אז עוברים להם הימים ולאחר מכן פוטאבה שוב פעם נפגשת עם טאנאקה, הפעם זה באיזה מקדש קטן שבו טאנאקה נהיה שוב מאמי ומלווה לה חולצה (כי ירד גשם. אל תחשבו שהוא נתן לה סתם חולצה) ופוטאבה שוב מרחרחת אותו (באמת מה עובר עליה? שתפסיק לרחרח דברים).
לאחר שהיא קיבלה מטאנאקה תירוץ לדבר איתו (להביא לו את החולצה כאילו) טאנאקה מזמין אותה לצאת ביד לפסטיבל (שפוטאבה הזכירה אז כשנפגשו במקדש). ולאחר שניה צץ ילד אחד ושואל אם יש משהו בין פוטאבה לטאנאקה שנראלי הוא מאוהב בסתר בפוטאבה שלא סובלת אותו. לא אותו, היא פשוט לא סובלת את זה שהוא בן. בכל מקרה היא צועקת עליו שהוא מעצבן ובגלל זה היא שונאת בנים. טאנאקה המאמי המסכן שומע את זה. פוטאבה שמה לב לכך, אבל היא משום מה בטוחה שהוא יודע שהיא חושבת עליו אחרת.
טאנאקה לא מופיע, ומשאיר את פוטאבה המסכנה בחוץ. לאחר חופשת הקיץ, מתגלה שטאנאקה עבר בית ספר בלי להודיע כלום. פוטאבה הסכנה, מאוד מאוד מסכנה, נשארת עם רגשות פתוחים כלפי טאנאקה ועם השנאה הפתוחה שלה כלפי בנים.


אז כן, עוברים שלוש שנים, בהם פוטאבה החליטה להופך לסוג של "טום בוי" כדי שבנים לא יציקו לה יותר מדי ושהבנות לא יתעצבנו עליה. לאחר שהיא נתקלת במישהו היא שמה לב למשהו מוזר, למרות שהיא לא ראתה את הפנים שלו היא מרגשיה שיש משהו שמוכר או יותר נכון מישהו מוכר – טאנאקה!
אז פוטאבה רצה עליו ולאחר שהיא נפגשת בו הוא מחייך אליה וממשיך ללכת. (למה? מה? מה?)
פוטאבה מאוד מוטרדת מכך, היא לא מפסיקה לחשוב למה הבחור הזה מזכיר לה את טאנאקה המאמי כל כך. כי הוא נראה ממש שונה ממנו. הוא לא נראה מאמי, אלא הוא נראה בישי!
אז לאחר מכן, נראה ש"טאנאקה" והיא גרים די קרוב אחד לשניה, לאחר מכן הוא הולך לאותו מקדש שבו היא וטאנאקה המאמי היו בו (בו טאנאקה השאיל את החולצה שהביאה לפוטאבה תירוץ דבר עם טאנאקה שוב) ואז פוטאבה מבינה, שטאנאקה הבישי הוא טאנאקה המאמי!!!
טאנאקה הבישי מתוודה בכך שהוא אכן טאנאקה המאמי, אבל הוא כבר לא טאנאקה, לא טאנאקה המאמי ולא טאנאקה הבישי, אלא הוא מאבוצ'י קו הבישי!
הוא גם אומר לפוטאבה שהא כבר לא אוהב אותה ואין לו עיניין בה, אז שתוותר.
אז... האם פוטאבה יכולה להפסיק לאהוב את טאנאקה המאמי/בישי/מאבוצ'י קו הבישי? לא נראלי. וברור שלא.


זה די ברור שקראתי את המנגה הזאת בגלל סטרוב אדג', ואני שמחה שכך כי זה בדיוק טוב. אהבתי את הדמויות, למרות שטאנאקה יצא די ביץ'.
העלילה הייתה טובה וזרמה יופי, למרות שהסוף היה די צפוי אבל עדיין זה היה נחמד. רק החברות של פוטאבה עיצבנו אותי. לחשוב שאם אלו היו החברות שלי אני במקום פוטאבה הייתי מעדיפה להיות לבד.
בקשר לפוטאבה, לא ממש הבנתי את הסיבה שלה למה היא שונאת בנים והיא מנהגת איך שהיא מתנהגת. אבל כמו בכל מנגה לכל דמות יש את המוזרות שלה.
למרבה הפלא המנגה לא התחילה כקיטשית כמו בסטרוב אדג' אני מקווה שזה ישאר על אותו בסיס. כי אני שונא מנגות קיטשיות למרות שסטרוב אדג' היה מאוד מוצלח.
הציור מדהים לדעתי. אני ממש אוהבת את הציור של המנגקה.
זהו... סך הכל אני אהבתי ואני מקווה שזה היה טוב ואולי יותר טוב. מדובר ביוצרת של סטורב אדג' אז אין מה לחשוש. אני מקווה :)
אם הייתי יכולה לומר יותר הייתי אומרת, אבל סך הכל המנגה כרגע נמצאת בחמש פרקים (בהם רק שלוש תורגמו).
אז אין כל כך מה להגיד כרגע. חבל.

מנגקה: Sakisaka Io
תאריך יציאה: 13.01.2011
ז'אנרים: שוג'ו
סטטוס: ממשיך לצאת